הרחבת כיוונים מועדפים – שיחות עריכה מחדש

הטקסט נכתב על ידי רחל פוגל (M.A) פסיכולוגית חינוכית מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

כפי שכתבתי במאמר הקודם שלי על סיפורים מועדפים, כאשר מטפל נרטיבי מקשיב לסיפורים המובאים לטיפול הוא יכול לשמוע מפי המטופלים אודות אירועים התואמים לסיפור הבעיה ואירועים הסותרים או חורגים מסיפור הבעיה המרכזי.

להקשיב לכל הכיוונים בעת ובעונה אחת

הטיפול הנרטיבי מדגיש את הצורך להקשיב בעת ובעונה אחת באמצעות "הקשבה כפולה" לכיוונים שונים שייתכן שהם סותרים את סיפור הבעיה. לדוגמה, ניתן לשמוע בני זוג שהגיע לטיפול מתלוננים באמצעות דוגמאות וסיפורים שונים על כך שלחייהם הזוגיים חדרו "ריחוק" ו"קנאה" ומטרתם העיקרית היא לשחרר את חיי הזוגיות משני "מזיקים" אלה.

אחת הדרכים שבעזרתן ניתן לאתר פתחים לסיפורים אחרים אודות הזוגיות שלהם, יכולה להיות באמצעות שאלה על זמנים בהם הם חשו קשורים יותר זה לזו, לפני ש"ריחוק" ו"קנאה" חדרו ליחסיהם. שאלה כזו עשויה להביא להעלאתם המחודשת של זיכרונות מהנים שונים, כמו: טיולים משותפים, סרטים בהם צפו, שיחות בהן נהנו להקשיב זה לזו וכיוצא באלה.

בשיחה עם אחד הזוגות שהגיעו לטיפול, לאחר שדיברו על החוויות הנעימות שחוו, שאלה המטפלת: אם החוויות עליהן סיפרתם היו חלק מסיפור, איזה כותרת הייתם נותנים לסיפור זה? האישה כינתה את מקבץ האירועים עליהם סיפרה "תקשורת" ובן זוגה- "קרבה". כאשר בני הזוג סיפרו על חוויותיהם בטיולים, בסרטים או בשיחות האישיות, הם סיפרו למעשה על זמנים בהם התרחקו מ"ריחוק וקנאה". שניהם תיארו זמנים אלה כמשמעותיים לשניהם. אירועים כאלה בהם טיילו או צפו בסרטים וכד', חורגים מסיפור הבעיה כפי שתואר על ידם. הגישה הנרטיבית מתייחסת אליהם בשם: "אירועים ייחודיים" (unique outcomes).

האירוע הייחודי הנו בבחינת פתח לתיאורים עשירים ומועילים יותר

אירועים ייחודיים יכולים להיות כל דבר שהבעיה לא אוהבת; כל דבר שאינו מתאים לסיפור הדומיננטי. כאשר מטפל נרטיבי מזהה עם המטופל פתחים לאירועים כאלה, הוא מעוניין להרחיבו. אחת הדרכים להרחיב או להנכיח כיוונים חבויים אלו היא באמצעות שיחות.

פתחים לאירועים ייחודיים יכולים לבוא לידי ביטוי בתכנית, פעולה, הרגשה, הצהרה, שאיפה, חלום, מחשבה, אמונה ועוד. אותם אירועים יכולים לנוע על פני רצף הזמן: בעבר, בהווה ובעתיד. למשל, כאשר אדם אומר "אני מאמין שאצא מזה" וזאת למרות שהדיכאון מנסה לומר לו שזה לא אפשרי, או לחילופין כאשר נערה מתכננת לצאת לבית קפה עם חברות למרות שמחלת האנורקסיה ממנה היא סובלת מזהירה אותה פן תעשה זאת משום שהיא עלולה להשמין.

כאשר אנו שומעים על ומתוודעים לאירועים ייחודיים  אנו רואים בהם אפשרות לנקודות פתיחה לתיאורים עשירים יותר של חיי האנשים ושל מערכות היחסים שלהם ואז ניתן להרחיב את השיחה ולשאול שאלות שונות המזמינות את האנשים להרחיב ולהעשיר כיוונים אלטרנטיביים אלה. הבה נתייחס לאפשרויות להרחבת השיחה עם אותו בן זוג דמיוני בו השתמשתי בפוסטים הקודמים שלי. ניתן לשאול אותם שאלות כמו:

• ספרו לי על דוגמאות נוספות בהן הזמנתם את "תקשורת וקרבה" ליחסיכם?
• כאשר חוויתם את "תקשורת וקרבה" בזמן שהלכתם לטיול, מה היו השפעותיהם על ההרגשה של כל אחד מכם? על האופן בו חשבתם על עצמכם באופן אישי וכזוג? על התדמית שלכם בעיני המשפחה והחברים?
• האם יש לכם רעיון כלשהו שיכול להסביר כיצד לא אפשרתם ל"קנאה וריחוק" להתקרב אל הזוגיות באותו זמן? האם זה היה משהו שעשיתם או משהו עליו החלטתם? או אולי משהו אחר?
• מה לדעתכם מזמין את "תקשורת וקרבה" אל הזוגיות?
• האם זה מפתיע אתכם שהצלחתם לסלק את "קנאה וריחוק" במקרים אלה ולהזמין את "תקשורת וקרבה"?
• מה הכין אתכם לאפשרות לסלק את "קנאה וריחוק" ולהעדיף על פניהם את "תקשורת וקרבה"? מה ההיסטוריה של בחירה זו?
•  מי מבין אלה המכירים אתכם לא היה מופתע לשמוע על הצלחתכם לאמץ אל לבכם את "קרבה ותקשורת" ולהעדיפם במקרה X, על פני "ריחוק וקנאה"? מה הם יודעים עליכם שהביא אותם לא להיות מופתעים? האם תוכלו לתת לי דוגמה אודות הדברים אותם הם יודעים עליכם?

הרחבת הכיוונים המועדפים מאפשרת לנו לנטרל את בלעדיותו של הסיפור הבעייתי בחיי האדם.

שאלות כאלה ואחרות הדומות להן מסייעות "להנכיח" יותר ויותר את האירועים הייחודיים בחייהם ובתודעתם של האנשים. הרחבת הפתחים מאפשרת לעיתים להחליף את סיפורי הבעיה הדומיננטיים בסיפורים חלופיים המועדפים על-ידי האנשים.

עם זאת, גם כאשר לא ניתן לסלק או לבטל לחלוטין את השפעותיו של הסיפור הבעייתי, הרי שהרחבת הכיוונים המועדפים מאפשרת לבטל את הבלעדיות של השפעתו בחיי אנשים. באופן זה כאשר סיפור הבעיה אינו בלעדי, אלא אחד מבין כמה סיפורים אפשריים, יש לאדם אפשרות בחירה בין כמה כיוונים וללא ספק מתאפשר צמצום וכיווץ של הסיפור הבעייתי תוך העדפה והעשרה של הסיפורים החלופיים.

לשיחות מעין אלו קורא מייקל ווייט, יוצר הגישה הנרטיבית לטיפול, "שיחות עריכה מחדש". בבניית דרכי הריאיון הנרטיבי ושאילת השאלות, הסתמך ווייט על עבודתו של חוקר הספרות, ג'רום ברונר, אודות המטפורה הנרטיבית.

מישור של פעולה ומישור של משמעות

ברונר הציע שהסיפורים מבוססים בעיקר על שני מישורים– "מישור של פעולה" ו"מישור של משמעות". מישור הפעולה מהווה את ה"חומר" של הסיפור ומורכב מרצף של אירועים אשר בונים את העלילה והנושא המרכזי. מישור המשמעות מורכב מ"מה שאלה המעורבים בפעולה יודעים, חושבים, או מרגישים או לא יודעים, חושבים או מרגישים". מישור זה מייצג את המשמעות של הדמויות בסיפור וכולל באופן משמעותי את מחשבותיהם על אירועים של מישור הפעולה- על יחוס המשמעות לאירועים אלה, למסקנותיהם על הכוונות והמטרות אשר מעצבות אירועים אלה, ועל מסקנותיהם על האופי והזהות של דמויות אחרות לאור אירועים אלה. כמו התפתחות העלילה במישור הפעולה. מה המשמעות של האירועים הייחודיים במונחים של משאלותיו של האדם, כוונותיו, העדפותיו, אמונותיו, תקוותיו, האיכויות האישיות שלו ומטרותיו. התפתחות מישור המשמעות חייב להיות מתאים לקו הסיפורי, לנושא המרכזי שאינו קשור לזמן של הסיפור.

להלן כמה דוגמאות לשאלות של מישור של פעולה בהן ניתן להשתמש בשיחה אודות האירועים הייחודיים:

• איפה היית כאשר זה קרה?
• מתי זה קרה?
• מה קרה לפני ואחרי?
• איך הכנת את עצמך? מה חברך אמר לך כאשר סיפרת לו?
• האם זו החלטה שקיבלת בעצמך או עם מישהו אחר? האם עשית זאת לפני כן או שזו הייתה הפעם הראשונה?
• מה היו השלבים שהובילו אותך לעשות זאת?

מנגד, להלן כמה דוגמאות לשאלות של מישור המשמעות:

• כאשר הסכמת לצאת עם חבריך לארוחת ערב, מה אתה חושב זה אומר על מה שאתה רוצה בחייך?
• כאשר התקשרת לסבתך לאחר הוויכוח, מה זה אומר על מה שאתה מעריך ביחסים? אילו ערכים אישיים ניתן לראות פה?
• כאשר עשית צעד זה, למה התכוונת בחייך?
• האם תוכל לעזור לי להבין יותר על מה שזה אומר על אמונותיך וערכיך?

לסיכום, בשיחות טיפוליות המכוונות על-ידי שיחות עריכה מחדש, המושגים של מישור פעולה ומישור משמעות, עוזרים למטפל בבניית הקשר שבו מתאפשר לאנשים לתת משמעות וליצור קו סיפורי להרבה אירועים זניחים אבל משמעותיים בחייהם. מושגים אלה מדריכים את המטפל בתמיכה באנשים כך שהם יוכלו להסיק מסקנות על חייהם. הרבה מהמסקנות לא יעמדו בקנה  עם המסקנות קיימות הממוקדות בחסרונות הקשורים לקווי הסיפור דומיננטיים אשר הגבילו את חייהם.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי הפסיכולוגית רחל פוגל. רחל פוגל הנה מטפלת נרטיבית  ופסיכולוגית חינוכית מומחית. בעלת תואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. מתמקדת בגישת הטיפול הנרטיבי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-8892