עבודה עם אימהות לילדים נכים במתכונת הטיפול הנרטיבי

הטקסט נכתב וסוכם על ידי  רחל פוגל  (M.A),  פסיכולוגית, מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

לפני מספר שבועות נערך בישראל ערב התרמה לארגון "וראייטי", ארגון המתמקד במתן סיוע למשפחות שבהן ילדים נכים. אירוע זה החזיר אותי אל דיווח של קבוצת פסיכותרפיסטיות ממרכז וילסון בניו זילנד, אשר עובדות עם משפחות המתמודדות עם ילדים נכים. קבוצה זו ניסתה ליישם את הרעיונות של הטיפול הנרטיבי בעבודה עם משפחות אלו. חברות הצוות דיברו על כך שבתחום הנשלט על-ידי המומחיות הרפואית לעיתים אובד קולן של המשפחות. כחלק מהשתייכותן לקהילת המטפלים הנרטיביים הן ניסו להתמקד בידע ובכישורים של האנשים במקום ב'צרכים' שלהם כמו גם למצוא דרכי עבודה משותפות עם המשפחות ובמיוחד עם האימהות במטרה להתגבר על הקשיים בחייהן.

את ההשראה שאבו מהחשיבה הנרטיבית האומרת: "שוב ושוב גילינו שעל מנת שאנשים יוכלו לשמור את התקווה, הם חייבים להאמין שהם יכולים להשפיע, שהם יכולים לגרום לשינוי בחייהם ובחיי אחרים". (Brancho 2000).

אני רוצה לחלוק עמכם כמה מהרעיונות המכוונים את עבודתן של הפסיכותרפיסטיות במרכז וילסון, עם אימהות המתמודדות עם ילדים נכים. המטרה העיקרית הייתה לאפשר לאימהות לשמור על התקווה.

1. לכבד את קולן של האימהות
אחד הדרכים העיקריות היא לתת הכרה למה שהאימהות והמשפחות עוברים ולהיות עדים להתנסויותיהן. לרוב הנשים מבודדות, דבר אשר עלול לבטל את תחושת הכוח בחייהן. אימהות לרוב מדברות על התהליך של 'למצוא את קולן' והמטפלים במרכז מנסים לתת הכרה לתהליך זה ומשמעויותיו לנשים שונות.

2. לכבד את הידע של האימהות לגבי הילד
במרכז מקפידים להקשיב לרעיונות ולהצעות שיש לאימהות אודות דרכי הטיפול בילדן. לאימהות יש לרוב תחושה חזקה של ידע לגבי הילד שלהן, ידע שהרבה פעמים מתעלמים ממנו או מבטלים אותו, במיוחד אותם אנשים המחשיבים עצמם למומחים ביחס לנכות של הילד. לפעמים הידע של האם הינו מפליא. לדוגמה, אחת האימהות דיברה על הבדיקות שנעשו לתינוק שלה במטרה לקבוע מה רמת השמיעה של הילד. המטפלים שאלו את האם מה רמת השמיעה שהיא חושבת שיש לילד, ענתה: "עשרים אחוז". כאשר הבדיקות חזרו הסתבר שהיא דייקה.

לפעמים הידע של אימהות יכול לכלול ידיעה שהילד ישרוד למרות הידע הרפואי האומר בדיוק ההיפך. לפעמים קורה שהאם יודעת שמשהו לא תקין בצורה רצינית אצל התינוק גם כאשר המומחים אינם מוצאים שום בעיה. המטפלים במרכז רואים את תפקידם ככולל לשאול את האם שאלות אודות הידע שלה, מה היא יודעת ואיך היא יודעת זאת, במטרה לכבד ידע זה. אחרי הכל אין כמו אינטואיציה של אמא.

3. להקל על האם לספר סיפורים
אחד הגורמים אותם מצאו כחיוניים במרכז וילסון הוא לאפשר לאימהות להקשיב זו לסיפורה של זו. כאשר אימהות נפגשות יחד, הם יכולות לשוחח על התנסויותיהן בדרכים מעצימות. להקשיב זו לסיפורה של זו, עשוי להביא לתחושת רגיעה. ליצור קשרים עם אימהות אחרות מאפשר לדברי אימהות רבות לחוש חזקות יותר. במרכז מנסים ליצור הקשרים בהם אימהות יכולות לחלוק את הידע שלהן גם עם אנשי מקצוע. בדרך זו, חולקים את הידע בתהליך דו- צדדי במקום לצפות מהאימהות להיות מקבלות פסיביות של ידע וייעוץ מקצועי.

4. לתת הכרה לריבוי דרכי התגובה לנכות של הילד
קיים שיח מקצוע נרחב העוסק בהגדרת אימהות כנמצאות 'בהכחשה' באותם מצבים בהם הן אינן מכירות בחומרת הנכות של הילד. במרכז וילסון הגיעו למסקנה שיש דרכים אלטרנטיביות להסתכלות על המצב. מה רע ברעיון של להשקיע את כל האהבה, הכוח והעוצמה בתינוק כל עוד הוא נושם? יש דרכי פעולה רבות למול האבל וחוסר הביטחון. המטפלים במרכז מנסים להיות פתוחים לטווח רחב של יחסים של האימהות עם הרעיון של נכותו של הילד. לפעמים מה שנראה כהכחשה, יכול להיות מובן ע"י אחרים כמשהו לחגוג אותו, כנחישות לא לקבל את 'מה שצריך להיות'. זוהי נחישות שעשויה להעניק כוח לאם לבצע סוגים שונים של פעולות חיוביות.

5. להתחבר להיסטוריות של עוצמה והתמודדות
בשיחות עם נשים המתמודדות עם דרישות רבות ואובדנים רבים, יכול להיות משמעותי לעיתים לעקוב אחרי ההיסטוריות של האיכויות השומרות עליהן במהלך זמנים אלה. אחת הנשים עימה עבדו דיברה על 'לדרוש לעצמה כוחות של לוחם', יכולת שיכלה לזהות את עקבותיה בילדותה כאשר חיה עם אחות שהייתה נכה גם כן. כאשר דיברה על היסטוריות אלו נעשתה קשורה יותר לזיכרונות וזה חיזק אותה בהתמודדות בהווה.

6. לדבר על נושאים של מגדר
יכול להיות מאוד מאתגר לשמור על יחסים כאשר מטפלים בילד עם נכות. כאשר קשורים לכך נושאים של מגדר זה הופך יותר מורכב. ישנם הבדלים נרחבים בדרכים בהן נשים וגברים מגיבים לעובדה שיש להם ילד עם נכות. גברים לרוב מחפשים דרך לנקוט בפעולה, לפתח תכנית, להיות מסוגלים לשלוט בסיטואציה בדרך כלשהי. בעוד נשים זקוקות לשיחות ולמציאת דרכים לחלוק את החוויה עם בן הזוג בעוד גברים מחפשים מידע מספרים, מהאינטרנט, או שהם מתחילים להרחיק את עצמם ונסוגים לעבודה. אם היחסים בין נשים לגברים מתחילים להיות מתוחים, כמעט תמיד הנשים מתחילות לקחת אחריות להתייחס לכך ולרוב לוקחות על עצמן אחריות לכל קונפליקט. לכן פיתחו במרכז קבוצת תמיכה לגברים כך שניתן יהיה לנסות לעזור להם להישאר מעורבים בטיפול בילדיהם ולחלוק חלק מהאחריות.

7. ליצור קהילה
עבור אימהות רבות הבידוד הכרוך בהורות לילד נכה עלול להחליש. אימהות מתקשות להסביר שוב ושוב מה אינו תקין אצל הילד ובמקום זאת מסתגרות בבתיהן. במרכז וילסון החליטו ליצור קהילה וזה הפך לחלק משמעותי בעבודתם. הם ניסו לקשר את חייהם של אנשים אלו לאלו הן באמצעות קבוצות והן באמצעות תיעוד סיפוריהם של אנשים והפצתם. המטרה הייתה לנוע מעבר ליחסים של אחד לאחד. כאשר אנשים עדים אלו לסיפוריהם של אלו, ניתן לארוג אותן ביחד בדרכים מכבדות ותומכות.

בפרסום הבא, אביא כמה ראיונות עם אימהות לילדים נכים המדגימים את סגנון ואופי העבודה במרכז המדובר.

הטקסט נכתב וסוכם על ידי  הפסיכולוגית רחל פוגל. המטפלת הנרטיבית רחל פוגל מחזיקה בתואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר-אילן, מתמחה ומתמקדת בטיפול הנרטיבי מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-8892