שימוש בעדים חיצוניים בטיפול נרטיבי- חלק שני – טקסי הגדרה

הטקסט נכתב וסוכם על ידי הפסיכולוגית רחל פוגל (M.A), מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.

בפוסט הראשון שפרסמתי אודות טכניקת השימוש בעדים החיצוניים בטיפול הנרטיבי, הסברתי מיהו עד חיצוני ומהו תפקידו בטיפול הנרטיבי. בפוסט שלפניכם הייתי רוצה להמשיך ולדון בנושא תוך שימת דגש על פרקטיקות השימוש בעדים החיצוניים לאור מושג טקס ההגדרה אשר נטבע על ידי  האנתרופולוגית  ברברה מיירהוף.

כאשר סיפור חדש ומועדף מתחיל להיווצר, המטפל מעוניין בדרכים שבאמצעותם יעלה בידיו לסייע למטופל לדבוק בו או להישאר מחובר אליו בחיי היומיום שלו. אחת הדרכים לעבות את הסיפור האלטרנטיבי תהיה למצוא עדים שישמשו קהל לביטויים של הסיפור החדש. בדיוק מהסיבה הזו יהיה המטפל מעוניין לנסות לערב קהלים שונים בכך. אם המטפל יוכל למצוא דרך שבה האנשים בקהל זה יוכלו לשמש לא רק עדים, אלא גם יוכלו לחבר את חייהם, בדרך כלשהי לסיפור החדש של המטופל, יוכל הדבר להעשיר את הסיפור באופן משמעותי אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות שימוש בעדים חיצוניים.

מהו "טקס ההגדרה"?

לפעמים השימוש בעדים החיצוניים בטיפול מתרחש בתוך מה שאנו מתייחסים אליו כ"טקסי הגדרה" (definitional ceremony). המונח "טקס הגדרה" נוצר ע"י ברברה מיירהוף (1982) בעבדה כאנתרופולוגית עם קהילת קשישים יהודיים בווניס, קליפורניה, קהילה שחייה החברתיים התנהלו במרכז יום.

ברברה מיינהוף - טבעה את המושג "טקס הגדרה"

בעבודתה כאנתרופולוגית באותו מרכז שמה ברברה מיירהוף לב לדרכים היומיומיות שבאמצעותן חברי הקהילה "הגדירו את עצמם". כמהגרים שאיבדו את משפחותיהם, לקבוצה זו לא היו עדים טבעיים לחייהם בעבר ולתרבות העבר בה חיו. חייהם היו מוקפים בעולם של "זרים". במהלך תצפיותיה על חיי הקהילה, יכלה ברברה מיירהוף להגדיר חלק מהתהליכים והדרכים בהם נבנו זהויותיהם של הקשישים בתהליך מתמשך. היא כתבה:

 "כאשר תרבויות מתפרקות ונכנסות לאי סדר, קשה למצוא עדים. לא נוצרות הזדמנויות טבעיות לכך, ואז יש צורך להמציא אותם באופן מלאכותי. קראתי לכך 'טקסי הגדרה' כיוון שראיתי זאת כקולקטיב של הגדרות עצמיות המכוונות במיוחד כדי ליצור פרשנות לקהל שלא ניתן להשיג אותו בדרכים אחרות". (מיירהוף, 1982).

ועוד אמרה מיירהוף:

 "טקסי הגדרה… מספקים הזדמנויות לאנשים כדי שיהיו נראים בדיוק כפי שהיו רוצים להיראות, מספקים עדים שיראו את הערך, החיות והקיום שלהם כפי שהם רוצים שיראו אותם". (1986).

השימוש  בטקס ההגדרה בטיפול הנרטיבי

בהמשך למחקרים אותם ערכה מיירהוף, מייקל ווייט, אבי הגישה הנרטיבית לטיפול, הביא את המונח "טקס הגדרה" לעבודה הטיפולית והתחיל להתמקד בתפקידו של העד החיצוני ביצירת אישור לדרישות הזהות של אנשים. (1995).

באמצעות טקסי הגדרה, אנשים המגיעים לטיפול נרטיבי, מוזמנים לספר ולספר מחדש (tell and retell) את הסיפורים המועדפים שלהם על חייהם, ועושים זאת בנוכחות קהל. החברים בקהל פועלים כ"עדים חיצוניים" ותפקידם הוא לתת הכרה באופן אקטיבי לסיפור המועדף של האדם.

מייקל וייט - מייסד גישת הטיפול הנרטיבי

טקסי ההגדרה בטיפול הנרטיבי כוללים 4 חלקים:

1. Telling– המטפל מראיין את המטופל, בעוד העדים החיצוניים מקשיבים.

2. Retelling- העדים החיצוניים מחליפים מקום עם המטפל והמטופל ומדברים זה עם זה על מה המשמעות עבורם להקשיב לשיחה שנערכה בחלק הראשון

3. Telling of the Retelling– האנשים מחליפים שוב מקומות והמטפל מבקש מהמטופל לספר על החוויה שלו בהקשבה לקבוצת העדים.

4. Meta-Retelling- כולם יושבים יחד ומדברים על החוויה כאשר ניתנת להם הזדמנות לשאול את המטפל מדוע שאל שאלות מסוימות.

אילו סוגי תגובות נדרשות מקבוצת העדים החיצוניים?

1. פרטים שלכדו את תשומת הלב – אילו פרטים, התרחשויות, חלקים בדברי המטופל נגעו ללבם? דיברו אליהם? משכו את תשומת לבם? היו משמעותיים עבורם? העדים יכולים להתייחס לאירועים יוצאי דופן שמשכו את תשומת לבם. הם יכולים לתהות בזהירות אודות ההשלכות של אירועים אלה לעתידו של המטופל כמו גם לשאול זה את זה שאלות הבהרה וסקרנות.

לשם המחשה, אסתר יכולה לומר: "שמתי לב שיוסי מאוד התקדם בהפחתת השפעת החרדה על מערכות היחסים שלו, ועכשיו אני מאוד סקרנית לדעת איך הוא הצליח להכין את עצמו לכך. אני תוהה אילו צעדים נקט לפני שהיה מוכן להתנגד להשפעת החרדה". דני יכול להגיב באמירה: "כן, ואני מתעניין מה זה אומר על יוסי שהיה יכול לעשות זאת. מה את חושבת הוא עשה על-מנת לקדם התנגדות זו להשפעות החרדה? כאשר עדים חיצוניים מגיבים בסקרנות על התפתחות הסיפורים האלטרנטיביים בחיי האדם וכאשר הם שואלים על המשמעויות האפשריות של התפתחויות אלו על זהותו, זה עשוי לתרום לקידום תיאור עשיר של כיוונים מועדפים ומאפשר למטופל לגלות תחומים נוספים להתמודדות ונתיבים נוספים.

2. דימוי או ספקולציה – איזה דימוי של המטופל זה העלה אצל העד החיצוני? מה זה אומר לעדים על תכונותיו של המטופל? על החלומות, התקוות, המטרות שלו- שמשמעותי עבורם?

3. הדהוד– איזה הד זה עורר אצל העדים? אילו זיכרונות מן העבר זה האיר? אילו אירועים וקשרים בחייהם הופכים משמעותיים כתוצאה מדברי המטופל? לדוגמה: לאחר דבריה של אסתר, יכול דני לשאול אותה: "אסתר, למה את מתעניינת בהכנות שיוסי עשה כדי להתנגד לחרדה?" ואסתר יכולה לענות: "בהקשיבי ליוסי נזכרתי בכמה דברים על הדרכים בהן אני מגיבה לאתגרים בחיי. למשל, בכל פעם שאני מדברת בפני קבוצה גדולה, אני נעשית מתוחה. אבל כאשר הקשבתי ליוסי ולגישתו בתגובה לחרדה בחייו, זה דחף אותי לחשוב מה אני יכולה לעשות בהתמודדות עם חלק מהחרדות שלי. הייתי מעוניינת לדעת יותר על ההכנות שיוסי עשה, הצעדים הקטנים בהם נקט לפני שהתחיל להתנגד להשפעת החרדה על חייו, כי זה יוכל לעזור לי לנקוט בפעולות להתמודדות עם הקשיים שלי".

4. שינוי– לאן לוקחת אותך התעוררות זיכרונות משמעותיים אלו? במה זה עשוי לשנות את הדרך שאתה הולך בה היום? במה זה עשוי לשנות את מחשבותיך או תקוותיך? ניתן לראות בדוגמה לתשובתה של אסתר בסעיף הקודם, כיצד התייחסות כזאת יכולה להעשיר את חיי המטופל.

העדות החיצונית – גורם המעשיר את הכיוונים המועדפים

באופן זה חברי קבוצת העדים החיצונית מכירים בכך שמה ששמעו מהדהד ומתחבר לחוויות בחייהם, או לאמונותיהם. בדרך זו, התקוות והאמונות של העדים החיצוניים נעשים מחוברים לאלה של המטופלים וכך עשויים לעבות ולהעשיר את הסיפורים והכיוונים המועדפים שלהם.  עבור המטופלים, לשמוע את סיפורם מסופר מחדש בהרחבה והוספת החיבור האישי לחייהם של העדים החיצוניים, מעשיר ומעמיק את הסיפור המועדף ומפחית את תחושת הבדידות. ביישום דרך עבודה זו יכולתי לשמוע מטופלים האומרים בתגובה לדברי העדים דברים כמו: "אני שמח שמה שעברתי אינו לחינם, שהסיפור שלי עשוי להיות מועיל לאנשים אחרים", או "אף פעם לא חשבתי שאחרים יכולים להרוויח מהסיפור שלי".

מטופלים רבים אמרו שלשמוע את סיפוריהם במילים של אנשים אחרים, מסייע להם להפריד את עצמם מהסיפורים רוויי הבעיה של חייהם ותורם להתפתחויות מעמיקות בבנייה מחדש של חייהם סביב סיפורי הזהות המועדפים.

עדות חיצונית היא גורם מרכזי בטיפול נרטיבי. אחת ההנחות המרכזיות בטיפול נרטיבי היא שהזהויות שלנו נוצרות בתוך יחסים עם אחרים. כאשר אדם עושה עבודה טיפולית בעריכת סיפור חדש על חייו, סיפור שיהיה משוחרר מההשפעות המגבילות של בעיות שונות, אזי עדים חיצוניים שיכולים להכיר בצעדים שנעשו, בכישורים שהתגלו ובידע שנרכש יעשירו וירחיבו את הסיפור החדש שנוצר בתהליך הטיפולי. ואסיים בציטוט מפי דין לובוביץ (1995): "צריך קהל כדי לפתור בעיה".

הטקסט נכתב וסוכם על ידי המטפלת הנרטיבית רחל פוגל . המטפלת הנרטיבית רחל פוגל מחזיקה בתואר MA בפסיכולוגיה חינוכית-טיפולית מאוניברסיטת בר-אילן, מתמחה ומתמקדת בטיפול הנרטיבי מטפלת ומדריכה בתחום הטיפול המשפחתי והזוגי. ליצירת קשר התקשרו עוד היום ל-054-476-889